55 עבודות (ציור, צילום, פיסול, וידאו, מיצב, איור, שירה, מחזור, מיקס מדיה ועוד) של 37 אמנים, כולם בעלי מוגבלות פיזית או נפשית, יוצגו בתערוכה המרגשת שתיפתח בגלריה "ארטורה" ותספק לקהל הרחב הצצה לנקודת מבטם הייחודית של האמנים על החיים והחברה. את התערוכה יזם אלדד שושתרי, המתמודד בעצמו עם שיתוק מוחין שחבר אלי לאצור את התערוכה אותה אצרתי יחד מיכל תאומי-סלע. אירוע הפתיחה בשישי 10.9.21 בשעה 11:00 נעילת התערוכה: 30.9.21.
המבקרים בתערוכה נכנסים דרך שביל כניסה לגלריה עליו תוצגנה בגדול 6 עבודות של יאיר מורנל, מתמודד נפש, שתרופות פסיכיאטריות הן חלק בלתי נפרד מחייו. יאיר עיצב דמויות שונות כביטוי להפרעות הנפשיות בהקשר של קופסאות הכדורים בעצמן ולא רק כעלון לצרכן. זאת כחלק מהרצון שלו לבטא את עולמו הפנימי דרך האמנות שלו, והרצון להעלות מודעות חברתית לנושא: "כמתמודד נפש, תרופות פסיכיאטריות הן חלק בלתי נפרד מחיי. כבר עשור שאני על כדורים וטיפולים שונים כדי לנסות ולעזור לי במצבי הנפשי. מעבר לתהליכים והתמודדויות פנימיות שאני עובר עם עצמי, לאופן שבו המעגלים החברתיים השונים מסביבי תופסים אותי, יש השפעה לא מועטה על תפישת הזהות שלי את עצמי".
במהלך החודשים האחרונים שוחחתי עם למעלה מ 100 מתמודדים. נשאבתי לעולמם וגיליתי עולם נסתר של אנשים שמתמודדים עם מוגבלויות לא פשוטות. נכי צה"ל, פצועי תאונות דרכים, הלומי קרב, פוסט טראומטיים, אנשים עם מוגבלויות נפשיות הם חלק מהפסיפס המרכיב את החברה בישראל. האמנים עם המוגבלויות העוסקים בציור, צילום, איור, פיסול כמעט בכל נושא אפשרי, במבט אופטימי ובצבעים מרהיבים, מוכיחים כי הם ממשיכים ליצור ולפעול חרף מוגבלותם הפיזית או הנפשית ושומרים על אמונה וחיוך בחייהם. בתערוכה זו הם מציגים פנים שהחברה בישראל ברובה לא מכירה.
הרעיון שלי כאוצרות היה להשתמש באמנות כמנוף לתהליכים של שבירת דעות קדומות ופחדים והשתלבות בחברה על בסיס שוויוני. לייצר דיאלוג, לעורר שיח ולהניע תהליך תודעתי שיוביל לשינוי.
התערוכה מספרת סיפור והמבקרים בתערוכה משוטטים בה סביב הנרטיב שהולך ונבנה תוך כדי התקדמות בתערוכה.
אחת מהמציגות בתערוכה, האמנית מור שליט, שיצרה את העבודה "כיסא, זה כיסא?" מספרת: " מאז שאני זוכרת את עצמי הגלגלים הם חלק ממני. מאז שאני זוכרת את עצמי היצירה היא חלק ממני. מאז שאני זוכרת את עצמי השמחה היא המניעה אותי בחיי. כיסא הגלגלים, המסמל לעתים חסרון אישי וחברתי, נחשב לכרטיס הביקור שלי. פרקתי את כיסא הגלגלים הראשון שלי ובתהליך של קתרזיס הפכתי אותו לסדרת תכשיטים. כיסא זה, על כל מורכבותו, היה חלק ממני. כעת, על כל חלקיו הוא מהווה הזמנה להשתתף, לענוד פרט מחוויותיי האישיות. נולדתי עם אוסטיאוגנזיסאימפרפקטה שזה אומר שהסידן לא מתחבר לעצמות ואני נערת גומי….(בצחוק) כתוצאה מכך אני נמוכת קומה כמו טולוז לוטרק ויוצרת בחופשיות בכל קנה מידה.
באירוע הפתיחה שיתקיים ביום שישי 10.9 בשעה 11:00, לצד מפגש עם האמניות והאמנים, ניצור מיצג בהשתתפות הנוכחים באירוע. טלי גילן, אמנית המציגה בתערוכה, תוביל את יצירת המיצג. לאחר הפתיחה ניתן יהיה לצפות בעבודה המשותפת שתיווצר, כחלק מהתערוכה עצמה. גילן היא אמנית ועובדת סוציאלית, מתמודדת עם מגבלות פיזיות ונפשיות, פעילה חברתית ושותפה למאבק בסטיגמה המופנית כלפי אנשים עם מוגבלויות.
משתתפים: אורלי עובדיה, אורן רז, אייל מולצ׳נסקי, איל בן צבי, אלון בסקינד, אליאור ציון, אמנון מדמוני, אריאל קונדור, אריאלה קרס, דורית דיוק קואן, דניאל בהריר, טלי גילן, יאיר מורנל, יוסי עוזיאל, יחיאל אטיאס, יעל מרום שומר, יקין עזאלדיין עראר, כינרת ילניק, לימור אשכנזי, לירן שני, מור שליט, מריאל ארבטמן, נילי ברויאר, סוזנה דנן, סיגל קסלר, סער בוכבינדר, עדי בן פורת, עמוס גזית, רונה סופר, רונית שמילוביץ, שאולי ניי, שירה אורנשטיין, שלום איל גולן, שלמה סולומון, שני אלדר, תהל סעד, תמר כורם.