התערוכה מתמקדת בטשטוש גבולות בין עולמות ממשיים ודמיוניים, בסוריאליזם, בפנטזיה ובאבסורד. בדיאלוג ‏הפנימי של האמנית בין אידיאל למציאות, בין תקווה לייאוש ובין חומר ‏לרוח.‏

למירית אמירה בועטת וחדשנית. אמנותה ניזונה מעולם הקברט - מופעי בידור ‏אסקפיסטי של שירה וריקודים. אלה התקיימו בד"כ בבתי קפה או במסעדות והיו מזוהים עם ‏ביקורת חברתית. ‏

עבודותיה הן חשיפה אוטוביוגרפית המשקפת התמודדות עם קשיי ויסות והפרעת אכילה, המייצרים מערך גוף-נפש שנמצא במצב חירום תמידי. העבודות נולדו מתוך דיאלוג פנימי שהתקיים במרחב של סוד שנשמר מהעולם. מתוך ההתכנסות של העולם פנימה, בצל משבר הקורונה, מירית סוללת ליצירות את דרכן החוצה בתערוכה ראשונה שלה. יצירותיה משקפות אלמנטים של ניתוק, כאב וחוסר שייכות, הבאים לידי ביטוי בהבעות פנים זועקות וגרוטסקיות. כל זאת תוך כדי יצירת פער בין אסתטיקה מדויקת וגבוהה לבין תכנים כאוטיים המכילים מצוקה וכאב.

בתערוכה מוצגות דמויות מפוסלות על בקבוקי פלסטיק, ציורי פסטל, קולאז'ים ואיורים גרפיים. הבעות הפנים בעבודותיה דומיננטיים ורפטטיביים. הפה הקפוץ-פעור, מסמל את הרצון שלה לבלוע את העולם, או לחילופין להיבלע בתוכו ולהיעלם.‏