נעמי סיויק, אמנית רב תחומית המציירת בצבעי אקריליק על דפי קנבס, על עץ, על בובות וביומני אמנות, מפסלת בחומר ורוקמת. ציוריה מאופיינים בצבעוניות מלאה תשוקה ותעוזה והן ביטוי לאמת הפנימית שלה.

​

הדמויות והסצינות הניבטות מתוך ציוריה מספרות את סיפורה, ממרחבי הזיכרון ומחוויות ההווה, דרך ילדותה בארגנטינה, דרך עלייתה ובניית חייה בארץ. דמות האשה בולטת בציוריה הצבעוניים. כמו גם ציורי אם ובת ואם המחזיקה 2 תינוקות. נשים מסמלות עבורה את האימהות ואת הסבתאות וגם את האחות שאיננה. הדמויות שהיא מציירת הן ללא פנים כאילו רוצה לתת לצופים לדמיין ולראות את עצמם בציורים שלה. כך גם הציור שעשתה לאמא שלה בגיל 15, בו הפנים אינן מוגדרות.

הציורים שלה באים מהלב ומעוררים אצלה תהליכים נפשיים. בבדי הקנבס המלאים בצבעוניות מופלאה יש גם כאב, גם געגוע, חוסר שקט, שמחה וגם אושר. מלחמות פנימיות בצבעוניות עזה. פעמים פיסת חיים קטנה ויומיומית מכילה בתוכה עולם ומלואו. "בבית בו מדברים כל כך הרבה, את הדברים העצובים שמרו בסוד, בלב. אבא לא סיפר לאמא שנולדה להם ילדה עם תסמונת דאון, ונעמי, שזה מה שהכירה בבית, שמרה את הסוד על אלצהיימר של אבא כדי שאמא לא תראה את הסוף המר".

בכורסא שלה שבביתה בקבוץ חצרים השוכנת סמוך לסטודיו שלה במרחב הבית, נעמי חשה בטחון, שלווה, אהבה וזו מציתה בה את התשוקה ליצירה. היא עוסקת בציור ובביטוי אמנותי של חייה.

עכשיו היא יוצאת מהכורסא ומספרת באמצעות ציוריה ואהבתה לצבע את הסיפור שלה.